משנת ארץ ישראל על משנה מעילה, פתח דבר פ״ד

1 חלק מהמונחים אף ייחודיים למסכת. כך, למשל, המשנה משתמשת במונח "שעת היתר" התר – פ"א מ"א. כפי שנראה בפירוש בדרך כלל המונח הרגיל במסכתות אחרות הוא "בשעת היתר" התר; לפנינו אפוא מונח כעין המונח המקובל אבל הוא ייחודי לעניין מעילה. מונחים מיוחדים נוספים הם "אחרים מתנדבין" או "מתנדבים" – פ"ג מ"ו, וכן "יותך הבשר" פ"ב מ"ג. על גישה הלכתית מיוחדת, וליתר דיוק שפה הלכתית מיוחדת למסכת מעילה, נעמוד בפירושנו לפ"ג מ"ו. בפ"ב מ"ט נראה שבמשנתנו הלכה שונה ושפה שונה במקצת מזו של מסכת זבחים, אבל בסך הכול הדמיון בתוכן של שתי המסכתות רב. מסכת זבחים עוסקת במה שהוכשר ובמה שנפסל, ואילו מסכת מעילה משתמשת במסקנות אלו כדי לקבוע שמה שהוכשר מותר, ומה שהיה זמן שהיה מותר – מועלים בו, ומה שנפסל אינו קודש וממילא אין מועלים בו. הוא אינו קדוש ואינו רכוש המקדש. המקריב חטא, ואולי לא כיפר על החטא שבגינו הביא את הקרבן, אבל לא מעל. במקביל, מספר המונחים הייחודיים קטן מאשר בדרך כלל במשניות, ובסך הכול משנת מעילה היא חלק מעולם ההלכה של חז"ל בנושאי המקדש.